<h1>ארחות חיים הלכ' חמץ ומצה סימנים נ"ה—נ"ז</h1>
<h2>דף לה.</h2>
אין אסור משום חמץ אלא ה' מיני דגן ואם ב' מיני חטה ואלו הן החטה והכוסמת וג' מיני שעורה ואלו הן השעורה ושבולת שועל ושיפון אבל שער מינין כגון אורז ודוחן ופולין ועדשים ושאר מיני קטניות אפי' לשן ברותחין וכסן בבגדים עד שנתפח הבצק שהחמיץ מותרין באכילה שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סרחון פרש"י ז"ל אין נעשין חמץ ואם מחמיצין אותן מסריחין ולפיכך נהגו לאכול תבשיל של אורז שהוא ארוז בלעז בפסח ואלו שנזהרין ממנו מטעם שיש בו גרעיני חטה מעורבין שלא יכירנו והר' שמואל בר מרדכי ז"ל כתב ונהגו הקדמונים שלא לאכול תבשיל של מיני קטנית לעולם וכ"כ הר"פ ז"ל מימי רבותי הקדמונים נהגו איסור בכל מיני קטנית ולא מחמת חימוץ דלא טעו בדבר שהתינוקות יודעים דאמרי' בפסחים בהדיא דאינן באין לידי חימוץ אלא ה' המינים בלבד אלא נראה לי לקיים המנהג דלא מחמת חימוץ הוא אלא מטעם גזרה הוא דכיון דקטנית מעשה קדרה היא וגם מידי דמדגן הוא כדאיתא פ' השוכר דקרי לקטנית מעשה דמדגן וגם יש מקומות שרגילים לעשות מהן פת כמו מה' המינין ולכך אתי לאחלופי ומנהג גמור הוא ליזהר מכל קטניות הנקראים ליגום כגון אורז ודוחן ופולין ועדשים ודומיהן וגם חרדל וכלן אסור מטעם זה משום דהוי דבר דמדגן ואע"ג דבגמרא שרי אפי' אורז היינו דווקא בימיהם שהיו כלם בני תורה ובקיאין בהלכו' איסור והיתר אבל עכשיו שאין אנו בני תורה גזרו דלמא אתי לאחלופי וכן עמא דבר עכ"ל. [ע"ב] כתב הרמב"ם ז"ל ה' מיני דגן שאמרנו אם לשן במי פירות בלתי מים כלל אינן באין לידי חמוץ אלא אפי' הניחן כל היום עד שנתפח הבצק אין חייבין עליו כרת שאין מי פירות מחמיצין אלא מסריחין והר"ש ז"ל כתב נהי דאין חייבין על חמוצה כרת מ"מ אסור באכילה דנהי דחמץ גמור לא הוי נוקשא בעיניה הוי פי' חמץ רע בעיניה פי' ואיתיה בעיניה והוא בלאו מריבויא דכל מחמצת ונקרא חמץ רע מפני שאינו ראוי לאכילה משום דהחמיץ קצת ולא גמר הילכך ראוי לאפותן בזריזות כדי שלא יבאו לידי נוקשא בעיניה ונרא' מדעת זה שצריך ליזהר מאד כשלשין בפסח בשמן ודבש ושאר משקין אפי' בלא מים שאין ראוי להקל להשהותן בעיסה כדי שלא יבא לידי חמוץ ונוקשא בעיניה ע"כ. ואם נתערב בהן מים כל שהוא הרי אלו מחמיצין ומי פירות הן יין ודבש ורמונים ותפוחים וכיוצא בהן משאר פירות. תוספ' ר"ל הכי קרי דבש מי פירות מפני שהוא מפרחי העשבים וכן נמי חלב מפני שהוא מהעשבים שאוכלין הבהמות ע"כ. ויש נשמרין שלא לאכול דבש דבורים בפסח אם לא יראו רדייתו מן הכוורת לפי שפעמי' מערבין בו חמץ. ובתשוב' שאלה מצאתי דאחזוקי איסורא לא מחזקינן דא"כ כל שאר ימות השנה היכי אכלינן ניחוש דלמא מערבין בה בשר אסור שהרי יש מקומות שעושין כן ירושלמי ר' חנינא בריה דר' בריי הוה ליה דבש מזוייף בסלת שאל לר' מנא א"ל צריך לבער פי' על ידי מים היה. וכתב הר"י מקור' ז"ל דלא שנא ע"י תערובת ולא שנא בעיניה ואפי' אותו שמוציאין מן הכוורת מיד נראה לאוסרו דלמא אתי לאחלופי ומהאי טעמא נראה לאסור התאנים מפני שרגילין לתת בהם קמח סלת כשמתקנין אותן אע"פי שהרבה תאנים יש שאין בהן סלת דלמא אתי לאחלופי.
